מקור תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ב׳:ג׳
2 בִּמְקוֹמוֹ הוּא עוֹמֵד בְּצַד הַגַּת אוֹ בְצַד פִּירְצָה מַתְנִיתָא דְּבֵית שַׁמַּאי דְּבֵית שַׁמַּאי אָמְרִין אֵינוֹ שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. תַּמָּן דָּבָר מְחוּבָּר בְּצַד דָּבָר מְחוּבָּר בְּרַם הָכָא דָבָר תָּלוּשׁ בְּצַד דָּבָר מְחוּבָּר.
פירוש ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ב׳:ג׳
2 כתב יד א ה"ג וקשיא על דב"ה בגפה וגדיש כו' ואינון אמרין שכחה וקשיא על דב"ש בבקר ובכלים כו' ואנון אמרין שאינו שכחה: במקומו היה עומד בצד הגת כו'. פי' דמפרש מתני' דלקמן פרק ז' דיש לו שם בשדה וקתני בשמו ובמעשיו ובמקומו ומפרש במקומו היה עומד בצד הגת:
3 ומפרש מתני' דב"ש. פי' דמדמי הכא לגפה וגדיש דסברי הכא ב"ה שכחה:
4 ומשני ד"ה היא. דהכא אפי' ב"ה מודו שאינו שכחה מפני שהוא מחובר והוי דבר מסוים טפי: